ידוע לכל שהכלכלה שלנו, מושפעת מכל אירוע שמתרחש אצלנו ובעולם.
החל מהרמה הביטחונית, דרך המשטר שלנו, וכלה בפעילות העיסקית שמתקיימת כאן ומעבר לים.
המדינה שלנו תמיד רותחת.
אם כי לא זכור לי בעשור האחרון, תחושת אי יציבות גדולה, כמו זו המורגשת אצלנו בעת האחרונה…
הרפורמה המשפטית, הממשל הלא יציב, האזרחים ברחובות…
וכאילו שלא די בכל אלו, רק ביום חמישי האחרון, פיגוע ירי ברחובות תל אביב.
הכאוס שמתרחש כאן, ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אנחנו,
מעלה רעשים רבים, על משקיעים ישראלים שמאיימים/מבצעים בפועל, המחליטים להוציא את כל הונם אל מחוץ לגבולות המדינה,
חוששים לירידת דירוג האשראי במדינה, וגרוע מכך, לאפשרות שלא יוכלו להוציא את כספם מהארץ בהמשך…
מפחיד אפילו יותר, היא החלופה שבוחנות רבות מחברות ההייטק, היא חלופת הרילוקיישן…
מילא הוצאת כספים, אבל הוצאת הון אנושי איכותי, מוחות שהם חלק מתנועת הכלכלה והצמיחה במדינה הקטנה, אבל המאוד מתפתחת שלנו…
מרגישים כמו איום של ממש, על עתיד הכלכלה שלנו.
ואף על פי כן, ולמרות הכל.
יש רק דבר אחד שמצליח להפחיד אותי יותר מכל אלו יחד.
שיחות רבות עם משקיעים, שבוחנים, ומתלבטים ומתחבטים בשאלה, מה לעשות עם הכסף??
והתשובה של לא מעט מהם:
אנחנו כרגע נמשיך לשבת על הגדר,
עד שהעניינים יתבהרו, עד שהריביות ירגעו, עד שהממשלה תוחלף, עד שיגיעו לעמק השווה בעניין הרפורמה… ועד ש….
ואני, שחוקרת ומנתחת את ההיסטוריה של השקעות הנדלן בארץ ישראל, יודעת לומר בביטחון,
החלופה הכי פחות טובה היא לשבת על הגדר, לא לפה, לא לשם.
הכסף נשחק.
המשמעות של צמד המילים הזה, סותר את הדיעה הרווחת שאומרת: ״אני יודע שאם אני לא משקיע, אני לא מרוויח״.
אם אתה לא משקיע- אתה מפסיד.נקודה.
הכסף שלך נשחק.
או במילים פשוטות, מה שהיית יכול לעשות עם חצי מיליון שח לפני 5-10 שנים, אתה כבר לא יכול לעשות היום.
רוב האנשים נוטים לחשוב שהמרכז הארצי למשקיע, בא להגן עליך מלעשות עיסקאות.
אך לחלוטין לא כך הדבר.
המרכז הארצי למשקיע בא למנוע ממך לעשות עיסקאות לא טובות, אך לחלוטין לעודד אותך לעשות עיסקאות טובות.
החרטה, פנים רבות לה.
ואני עוד לא החלטתי ביני לבין עצמי, איזו חרטה קשה יותר.
של אלו שעשו עיסקה, לא מספיק טובה.
או של אלו, שהיו יכולים לעשות, ולא עשו בכלל.
אני נוטה להאמין, שהעשייה, עדיפה תמיד, על הרביצה על הגדר.
תכננתי לפרסם את טור הדעה הזה כבר אתמול.
התמהמהתי.
וכמו חיזוק לטור, פורסמה היום הידיעה בדבר כשל השוק החמור- הכולל 193 מיליארד שח ש״שכחתם״ בעו״ש באחד מהבנקים. וזהו רק הבנק הראשון שהוציא דיווח.
הבנקים חוגגים מכך כמובן. זה ברור.
אך השאלה המתבקשת היא איך הגענו למצב הזה??
הסיבה היא שהורגלנו שנים ארוכות לחוק ריבית אפס, ובנוסף אי היציבות מקפיאה את רוב הציבור.
אז אני חוזרת שוב לעניין הזמן בהשקעות.
השקעות טובות נמדדות על פני מרחק הזמן.
לא אני אמרתי את זה. אבל וורן באפט כן. למעשה זוהי אחת מהדיברות החשובות שלו בנוגע להשקעות.
עשו מעשה, חקרו את השוק, העריכו סיכונים.
אבל גם סיכויים.
והשקיעו חכם.
הגדר, היא איזור הנוחות הכי לא נוח, שאתם יכולים לבקש לעצמכם.