השנה היא 2015, אני בדיוק מסיימת לכתוב את הסמינריון שלי בתואר במשפטים, שכבר בשנה הראשונה שלו, ידעתי שהוא לא יהיה משלח ידי.
אני אחרי 6 שנים בצה״ל, עם ניסיון בתחום הניהול, ואוחזת במשרה שבה אני מרוויחה כ12,000 שח בחודש. (בערך פי 3 ממרבית הסטודנטים שלמדו איתי).
אני מחפשת את תפקיד חיי, את התחום שידליק את הניצוץ, ועומדות בפני 2 אלטרנטיבות.
1. עבודה חדשה בשכר של 18,000 שח.
2. עבודה בחברת נדלן שמתמחה בתחום הקרקעות, אבל היא בגדר רעיון על הנייר… אין להם את היכולת לשלם לי משכורת, ואני מצליחה לחלץ מהם בשן ועין, 3,000 שח, עבור הדלק ואחזקת הרכב. כסף לא היה שם, אבל אג’נדה משנה פני שוק, דווקא כן הייתה.
אני מתקשרת לאמא שלי שתחייה, ומספרת לה על האלטרנטיבות.
היא מיד עונה? טוב, ברור לך על איזו מהן את הולכת כן?
ואני עונה לה: ברור!
3000 שח, אבל בלי תקרת זכוכית.
מהצד השני אני שומעת איך היא אוספת את הלסת שלה מהרצפה, ממלמלת משהו על זה שתמיד הייתי לא נורמלית, אבל שולחת לי ברכת הצלחה.
אלוהים איתך ילדה שלי.
אז, לא היה לי כל כך מה לסכן, לא החזקתי בדירה משלי, ולמעט הרכב ההוא, אני לא זוכרת הוצאות נוספות מהותיות…
במילים פשוטות,
הסיכוי היה חזק בהרבה מהסיכון.
לימים הפכתי מנכל אותה חברה שהייתה בגדר רעיון על הנייר, וההימנעות משכר של 18,000 שח, הסתברה כהחלטה הכי טובה שלקחתי בחיי המקצועיים.
עד פה? קלי קלות.
מינימום סיכונים, אבל הסיכויים ברורים.
משהתחלתי לעסוק בתחום הנדלן, עיקר תפקידי היה לזהות את הסיכויים ולהעריך את הסיכונים.
תחילה חיפשתי רק עיסקאות בלי סיכון.
גם ככה השם של שוק הקרקעות לא הולך לפניו,
והגיע הזמן לחוויה מתקנת.
נדמה לי ששלוש שנים שלמות, הן הזמן, שלקח לי להפנים, שאין השקעה ללא סיכון.
שמעתם? אני אכתוב את זה שוב.
אין השקעה ללא סיכון.
גם כשאני רוכש דירה בתל אביב, לב ליבה של ארץ ישראל היפה… יש סיכון.
השאלה תמיד תהיה, למול איזה סיכוי.
בשלוש השנים הראשונות מיגנטתי אלי, את המשקיעים הסופר סולידיים… כאלו שבדומה לי, חיפשו סיכויים, שכמעט ואין בהם סיכון.
ככל שצברתי ביטחון, הגיעו אלי אלו עם החזון הגדול, אלו שידעו שקרקע בחוף התכלת היא מסוכנת, אבל הסיכוי שבה, משאיר אבק לכל סיכון שיבוא.
אלו אגב, הסוג הזה של המשקיעים, ולא במפתיע, תמיד נהנו מעליות השווי הגבוהות ביותר.
כל משקיע, חייב שיגדיר לעצמו טרם ביצוע השקעה- מהם הסיכונים מבחינתו.
יש הבדל מהותי בין משקיע שמבקש להשקיע בקרקע, ולראות תוצאות בתוך שנה, לבין משקיע שמשתנה הזמן, פחות מעניין אותו.
יש הבדל משמעותי בין משקיע, שהתארכות ההליך התכנוני היא רק חלק מהשבחת הנכס שלו, לבין זה שפוחד משינויים…
פעמים רבות נשאלתי, וואו קרקעות!!! תגידי זה לא סופר מסוכן???
ועניתי, זה סופר מסוכיי…. לצד כל סיכון קיים הסיכוי!
ולימינו אנו, ״השוק מטורף״, כולם אומרים, ״תיכף המחירים ירדו… ״, ״הריביות בשמיים, הפריים משתולל….״
״עוד שנייה אנשים לא יצליחו לעמוד בהחזרי המשכנתאות שלהם, והשוק יהיה מוצף בנדלן… ״
ואז, או אז, המחירים ירדו לרצפה…
וכל מי שמושקע בנדלן- יפסיד!
שימו לב רבותיי.
מי שמסתכל על נדלן בטווח של שנים בודדות,
לעולם לא יוכל להעריך נכון את הסיכונים, למול הסיכויים.
והרי לכם דוגמא טובה,
משבר הסאב פריים בארה״ב בשנת 2008.
המחירים צנחו, המשכנתאות היו גבוהות יותר משווי הנכסים…
וכך אנשים ויתרו על נכסיהם לטובת הבנק,
והעדיפו לחיות בשקט…
מה עשו המשקיעים האמיצים?
הפנימו חזק את הידיעה שאין זמן טוב יותר להשקעה, מזמן משבר.
הלכו לבנקים ורכשו רחובות על רחובות…
וראו זה פלא, כעבור קצת מעל עשור,
אלו שהעזו, וניצלו את מומנט המשבר,
מחזיקים בנכסים ששוויים לאין שיעור…
ועכשיו אלינו, למדינת ישראל, הסוערת, הרוגשת, הפוליטית, הדמוקרטית….
נראה שאין פוליטיקאי אחד שלא ירצה לאמר שבתקופת כהונתו, ירדו המחירים…
ועדיין, ניתוחי שוק, יש שיעשו על פני עשורים.
אלו מבינינו שיש ביכולתם לרכוש נכסים במחירים ראויים,
רצוי שיעשו זאת.
הגם שהפריים משתולל.
שהרי, אין פוליטיקאי אחד שירצה לומר שבימי כהונתו, המשק קרס.
חברים, הממשלה נוקטת צעדים לבלימת המיתון, אך היא לא תקריס את הכלכלה שלנו…
ועל כן, קחו אויר, בצעו השקעות חכמות,
העריכו סיכונים למול סיכויים.
וזכרו שנדלן, במרחקים של זמן,
תמיד עולה!